זו הייתה אחת השאלות הראשונות ששאלו אותנו בסדנה לתכנון ועיצוב קורס בסטנפורד (שהתקיימה בחודשים הכי “פחות” עמוסים להורים שידועים גם כ-יוני ויולי, מזל שלא באוגוסט…).
השאלה הזו הייתה בעצם גם השאלה המנחה לאורך כל הקורס וזו שהובילה את עיצוב התוצר הסופי – סילבוס מחודש לקורס שלי!
אלו כמה מהתובנות המרכזיות:
המרצה היא גם מנטורית.
עליה לספק לסטודנטים ולסטודנטיות מרחב בטוח להתבטא בחופשיות ולהרגיש בנוח לשתף. כדי לעשות זאת – כדאי שתהיה לכך התייחסות מפורשת בסילבוס, וגם שתתנהל שיחה בנושא כבר במפגש הראשון.
תכנון הקורס.
החשיבה על הדרך שבה נכון לתכנן קורס כשברור לכולם שהסטודנטים כבר מזמן לא צריכים את המרצה כמקור מידע. כתוצאה התגבשה ההבנה שהקורס צריך להיות מוכוון למידה ולא מוכוון תוכן. כלומר – עם אילו כלים נרצה שהסטודנטים יצאו בסוף הקורס ואיך נוכל להעניק להם אותם, גם אם המשמעות היא לוותר על כמה מאמרים מחומרי הקריאה שתכננו.
סל הכלים.
עלינו לספק סל כלים רחב שכולל יכולת ניתוח, הצגה, יישום, הערכה ועוד ולא רק שינון לקראת הבחינה.
הערכה.
מהן הדרכים שבהן הסטודנטים יוכלו להדגים למרצה את ההבנה שלהם? לרוב מקובל לתת את אותן המשימות לכולם, אך היום ברור (לפחות בסטנפורד) שזה כבר לא מתאים, ושצריכה להיות יותר מדרך אחת להעריך את העבודה וההשקעה של הסטודנטים לאורך הקורס.
ציונים.
בייחוד היום כשהמודעות לשמירה על בריאות הנפש גדלה, חשוב מאוד לקחת בחשבון את ההשפעות הפסיכולוגיות של ציונים על הסטודנטים.
לכן – כדאי לחשוב על מערכת ציונים שמתגמלת על ידע ומאמץ לאורך הקורס, ולא רק על התוצאה במטלה הסופית.
כמובן שיש עוד הרבה יותר וזה רק על קצה המזלג.
ברמה האישית מאוד שמחתי ללמוד את התיאוריות בנושא ואת היישום הפקרטי שלהן כדי לתכנן קורס שבאמת יאפשר להנגיש את "עולם הסייבר" לסטודנטיות וסטודנטים ללא רקע בנושא.
התוצר הסופי – הסילבוס של הקורס החדש שלי מוכן!
ואפילו – קיבלתי תעודה ☺
