לפני יומיים שמעתי הרצאה מרתקת של ד"ר אוריאנה מאסטרו בסמינר
בסטנפורד בנושא התעצמותה הצבאית של סין.
טענתה המרכזית הייתה שחשוב להבין ש-"סין עושה דברים אחרת".
הרבה פעמים כשאנחנו רואים שמישהו מבצע פעולה בדרך שונה מזו שיכולנו לצפות, אנחנו אוטומטית מניחים שזו דרך פחות טובה.
אבל – ד"ר מאסטרו טוענת שסין אינה רוצה להתחרות עם ארה"ב מכיוון שהיא יודעת שיש דברים שארה"ב עושה טוב יותר, ולכן היא פועלת אחרת ו-"מתחרה" עם ארה"ב בדרך שונה מזו שאפשר היה לצפות.
הדרך הזו כוללת, בין היתר, השקעה כלכלית וחברתית במדינות שבהן ארה"ב פחות פעילה, השקעה שונה מזו של ארה"ב בנשק גרעיני (אינה מחזיקה נשק גרעיני-טקטי) ועוד.
במקומות שבהם היא מנסה לפעול בדומה לארה"ב, כמו למשל השקעה ב-soft power וניסיונות להרחיב את השפעתה בעולם באמצעות יצירת השפעה כלכלית וחברתית – היא מצליחה פחות.
ואני מוסיפה לגבי ההקשר הסייברי –
כבר שנים שסין משתמשת ביכולותיה הטכנולוגיות ובכוח האדם הרב שלה כדי להוציא לפועל מבצעי ריגול רחבי היקף נגד ארה"ב ומדינות נוספות ברחבי העולם.
מבצעים אלו איפשרו לה להשיג מידע מסחרי וצבאי רגיש ולהשתמש בו לטובתה. המקרה המפורסם הוא גניבת תוכניות ה- F-35 מלוקהיד מרטין.
עם זאת, על פי הטיעון שהציעה ד"ר מאסטרו, אפשר להבין בצורה אחרת את פעולותיה של סין גם בסייבר: המידע שהיא משיגה מאפשר לה להתעצם ולפתח טכנולוגיות, אך היא יודעת שהתוצר הסופי יהיה פחות מוצלח משל ארה"ב ולכן היא תפעל באפיקים אחרים ולא תתחרה באופן ישיר בארה"ב.
לכן – חשוב להבין שהדרך שבה היא מתחרה עם ארה"ב שונה מהדרך "הרגילה" שבה חושבים על תחרות ואם ננסה להבין את המצב מנקודת המבט של בייג'ין ולא של וושינגטון – נוכל להבין איך הצליחה סין להפוך ממדינה שמהווה 3% מהתוצר העולמי בשנת 2000 למדינה שמהווה 16% בשנת 2019 וממשיכה להתעצם.
הקישור להקלטה
