השאלה שחוזרת בכל שיחה עם מקבלי החלטות בתחום הביטחון היא כבר לא "האם בינה מלאכותית תשנה את זירת הסייבר" אלא איך, ובאיזה קצב.
בשבוע שעבר העברתי הרצאה למנהלי ביטחון בכירים במסגרת תוכנית המנהלים של מכון מגיד באוניברסיטה העברית.
אמנם התכנון היה להיפגש פנים אל פנים, אבל לאור המצב עברנו לזום…
הנושא היה השימוש בבינה מלאכותית לצורך תקיפות סייבר ברמה המדינתית.
דיברתי על מה שאני רואה בשטח ועל תובנות שעלו מהמחקר:
מדינות שמשלבות כלי AI בתוך שרשראות תקיפה, לא כחזון עתידי אלא כיכולת שנבנית ומאומצת במהירות.
השילוב כולל אוטומציה של שלבי איסוף מידע וזיהוי חולשות, ייצור תוכן מותאם לקמפיינים של הנדסה חברתית, והתאמה מהירה של כלי תקיפה לסביבות מטרה ספציפיות.
ההבנה שיכולות AI מקצרות את המרחק בין כוונה לפעולה היא מה שצריך להדאיג מקבלי החלטות.
תודה ל- Eytan Ben David ולצוות מכון מגיד על ההזמנה!
